חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' הייכל

פסק דין

1.התובעת הגישה תובענה כספית על סכום קצוב על סך 5,816 ₪ נגד הנתבע. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התביעה. נקבע דיון ביום 20.3.13 בפני כב' הרשם הבכיר זיתוני. סוכם בהסכמה על קבלת ההתנגדות. באשר למחלוקת בשאלת ההוצאות קבע הרשם זיתוני כי יש מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות, מטעמים שנימנו בהחלטתו. הוא חייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות הישיבה בסך של 2,000 ₪.

2.או-אז נותב התיק לטיפולי. ואולם כבר ביום 9.4.13, משמע בסמוך למועד הדיון האמור הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית. בגדרה סוכם כי התביעה תידחה. עוד סוכם כי יבוטל חיוב התובעת בהוצאות שנפסקו בהחלטה מיום 20.3.13 ואולם ב"כ הצדדים הסכימו כי יוגשו טיעונים בשאלת ההוצאות, עקב דחיית התביעה. טיעונים כאמור הונחו בפניי.

3.הנחת המוצא היא כי משעה שמוסכם שיש לדחות את התביעה, פשיטא התובעת אמורה לשאת בתשלום הוצאות לנתבע, לנוכח העובדה שעקב הגשת התביעה כנגדו, הוא נדרש לייצוג משפטי ולטרחה בגין הגנתו. טענת ב"כ התובעת על פיה התביעה הייתה מוצדקת, ואולם התובעת החליטה את אשר החליטה באשר לדחייתה משום העדר שיתוף פעולה של עד מפתח מטעמה, אינה מעלה ואינה מורידה, ככל שעסקינן בנתבע. אחת היא לו. הוגשה נגדו תביעה; הוא נדרש להתגונן בפניה; בסופה של דרך הדין עמו שהרי, כך עולה מן ההסכמה האמורה, דין התביעה להידחות.

4.ועוד: מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבע כי מכלול הגנתו של הנתבע פרוס ועולה בפני התובעת, עוד טרם הגשת התביעה. ממילא ניתנה לתובעת הזדמנות הוגנת לברר את פרטי ההגנה, שמא להסיק כי ככל שתוגש התביעה היא לא תזכה לשיתוף פעולה של עד מפתח, וממילא להחליט שלא להגיש את התביעה.

5.מנגד, שומה עליי ליתן משמעות להסכמתם של ב"כ הצדדים לביטול החיוב בהוצאות בגין הישיבה מיום 20.3.13. הדבר משליך, באורח מופלג, לעניין שווי ההוצאות. שהרי שומה עליי שלא לשקול את כל השיקולים המזכים את הנתבע בתשלום הוצאות עקב הצורך שלו להתגונן, ולהתייצב לישיבה מיום 20.3.13. שיקולים אלו שוקללו והנתבע זכה בהוצאות שזכה. בסופה של דרך הוצאות אלו מבוטלות, וממילא שומה עליי להתעלם מהטרחה לה נדרש הנתבע, עקב כך. מכאן, ששומה עליי לאמוד את "היתרה" של הצורך בייצוג, בהתעלם מן הטרחה שנעשתה עד הנה, שבאורח דרמטי, נמוכה לאין שיעור. כך, בעיקר לנוכח העובדה ששומה עליי לאמוד את העובדה שהנתבע המשיך להיות מיוצג תקופה של מספר שבועות, עד להסכמה הדיונית האמורה. ברי לחלוטין שסכום ההוצאות חייב להיות נמוך פי כמה, מסך ה- 2,000 ₪. על דרך האומדן הנני סבור שיש לאמוד אותו בסך של 800 ₪.

6.ואולם, בהחלטתי מיום 14.6.13 הצבעתי על התנהלות כוחנית של התובעת, שמאריכה את הדיון כאשר היא נוטלת לעצמה חירות להגיש תגובה נוספת, שלא כדין וללא נטילת רשות. ציינתי כי אשקול עניין זה בבוא השעה. משום כך בדעתי להגדיל את סכום ההוצאות לסך של 1,200 ₪.

7.חסרת שחר היא טענת הנתבע על פיה בגדר פסיקת הוצאות יש לשקול שיקולים שאמורים היו להישקל, אולי, אילו הנתבע היה מגיש תביעה-שכנגד נגד התובעת. שומה עליי לאמוד אך את הוצאות המשפט בגין הצורך בייצוג. ובעניין זה הכרעתי כאשר הכרעתי.

8.לפיכך הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ הנתבע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה.

9.המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: